לפני התחלת הטיפול האנטיביוטי
- יש להימנע מהתחלת טיפול אנטיביוטי כאשר הסבירות לזיהום בקטריאלי נמוכה.
- יש להתחיל טיפול אנטיביוטי בתוך הזמן הקצר ביותר כאשר החולה בספסיס ומצבו ההמודינמי אינו יציב.
- בזיהום מערכתי, לפני התחלת טיפול אנטיביוטי חובה לקחת 2 סטים של תרביות דם מאתרי לקיחה שונים.
- בחשד לאנדוקרדיטיס או לזיהום בנוכחות קוצב / גוף זר, יש לקחת 3 סטים של תרביות דם לפני התחלת טיפול אנטיביוטי.
- אין לקחת תרביות דם כאשר אין חשד למחלה זיהומית.
- יש להימנע מלקיחת תרביות מאתרים שונים (שתן, כיח, נקזים וכו') ללא קליניקה וללא חשד לבעיה זיהומית בכדי להימנע מטיפול מיותר בחיידקי קולוניזציה/קונטמינציה.
- בתחילת כל טיפול אנטיביוטי יש לציין בגיליון החולה:
- מהי האבחנה הזיהומית המשוערת או הסינדרום הזיהומי הקליני המשוער.
- שם התכשיר, מינון ומשך הטיפול המשוער בהתאם לאבחנה.
- מתי תיעשה הערכה חוזרת לצורך החלטה על המשך טיפול אנטיביוטי.
- בבחירת התכשיר האנטיביוטי יש לשקול:
- בחירת הטיפול היעיל ביותר לזיהום המשוער.
- פעילות התרופה באתר הזיהום (חדירה לנוזל השדרה, הפרשה בכליות, פעילות בתנאים אנאירוביים בתוך אבצס וכיו"ב), ובהתאם למצב הבסיסי של המטופל (מדוכא חיסון ו/או בנוכחות צנתר מרכזי).
- בחירת התכשיר האנטיביוטי בעל הטווח הצר ביותר מבין התכשירים בעלי יעילות דומה.
- מתן עדיפות לתכשיר אנטיביוטי פומי כאשר מצב החולה והתסמונת הזיהומים מאפשרים זאת.
- חשד לחיידקים עמידים:
- חולה מבית אבות / מוסד סיעודי.
- אשפוז בשנה האחרונה בבי"ח אחר.
- אשפוז בביה"ח סורוקה ב-3 חודשים אחרונים.
- חולה ידוע כנשא של חיידק עמיד בעבר.
- אשפוזים חוזרים / פעולות פולשניות.
- יש לבצע את כל הפעולות האבחנתיות הדרושות (לקיחת תרביות מאתרים רלוונטיים, בחירת בדיקות אבחנתיות מהירות ובדיקות מולקולריות, כגון בדיקת PCR וכן בדיקות הדמיה נחוצות) לאבחון המחולל ותבנית העמידות שלו.
- יש לדאוג לקבלת תוצאות התרביות והבדיקות האבחנתיות הנוספות בהקדם, במטרה לצמצם את משך הטיפול האנטיביוטי האמפירי ולעבור לטיפול מכוון.